החלטה בתיק רע"פ 326/04

1.        בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), בו נתקבל ערעורה של המשיבה ונדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה (כבוד השופט נחשון).

2.        נגד המבקש הוגש דו"ח תעבורה על פיו ביום 4.2.2002 נתפש בעת נהיגה במהירות של 187 קמ"ש בדרך שהמהירות המותרת בה היא 90 קמ"ש בלבד. בתחילה כפר המבקש בעובדות כתב האישום. לאחר דיון שהתקיים בעניינו חזר בו המבקש והודה בכל עובדות כתב האישום אך זאת לאחר תיקונו באופן שמהירות נסיעתו הועמדה על 181 קמ"ש במקום 187 קמ"ש. בית-המשפט לתעבורה גזר על המבקש קנס בסך 850 ש"ח, חמישה חודשי פסילת רשיון בפועל וכן חמישה חודשי פסילה נוספים על תנאי. כמו כן הופעל כנגד המבקש עונש פסילה על תנאי למשך חודשיים בגין עבירה קודמת וזאת בחופף לעונש הפסילה בפועל שנגזר עליו במקרה זה.

3.        המשיבה ערערה בפני בית-המשפט המחוזי על קולת העונש. המבקש ערער על עצם ההרשעה. את יתדותיו תמך המבקש בפסק-דינו של בית-משפט זה בע"פ     4682/01 לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), אשר בו קבע בית-משפט זה את התנאים בהם תוכל התביעה להתבסס על ממצאי מכשיר מד מהירות לייזר (להלן - ממל"ז) כראיה יחידה להרשעה. לטענת המבקש, אשר לא נסתרה, מדידת המהירות בעניינו אינה תואמת את התנאים שנקבעו באותה הלכה. לאור זאת טען כי המדידה שנערכה במקרה זה אינה יכולה לשמש ראיה מהימנה ולפיכך יש לבטל את הרשעתו, חרף הודאתו, ולחלופין להקל בעונשו.

4.        בית-המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש בקובעו כי אין בהילכת בית-המשפט העליון בענין לויכדי להביא לביטול הודאתו של המבקש ולביטול הרשעתו. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה בדבר קולת העונש, תוך שהוא קובע כי לאור עברו המכביד של המבקש ולאור העובדה כי נתפש כשהוא נוהג במהירות הכפולה מן המהירות המותרת, יש להחמיר בעונשו, אף שלא ראה למצות עמו את הדין. בערעורו נפסל רשיונו של המבקש למשך ששה חודשים והוחלט על הפעלת עונש הפסילה על תנאי למשך חודשיים במצטבר לעונש שנגזר ולא בחופף לו. שאר מרכיבי העונש נותרו בעינם.

5.        על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבקשת רשות ערעור. המבקש חוזר בטיעוניו על עיקרי ערעורו בפני בית-המשפט המחוזי. בקשתו היא כי תינתן לו רשות לערער על מנת שיותר לו לחזור בו מהודאתו ויוחזר משפטו לשלב ההקראה, או לחלופין, יתקבל ערעורו על חומרת העונש, וכל זאת על רקע הילכת בית-המשפט העליון בפרשת לוי.

6.        אין מקום למתן רשות ערעור בענין זה. אין עניינו של המבקש מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי - בין באשר להכרעת הדין ובין באשר לעונש (רע"פ 8406/03 סבן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה; רע"פ 5308/01 מאחמיד נ' מדינת ישראל; רע"פ 967/98סלאמה נ' מדינת ישראל; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל). מעבר לנדרש יצויין כי הרשעתו של המבקש התבססה על הודאתו במשפט, ולא נדרשה כלל הכרעה בשאלת אמינות מדידת הממל"ז, וממילא שאלת השלכתה של הילכת פרשת לוי כלל אינה עולה לדיון, מה גם שבהלכה זו  צויין במפורש כי מקום שנאשמים הודו במהירות שיוחסה להם יש לראות בהודאתם אימות לתוצאה שהפיק הממל"ז (שם, פיסקה  19 לפסק הדין). ברי עוד כי בעניינו לא נתקיימו התנאים הנדרשים במשפט לחזרה מן ההודאה (קדמי, על סדר הדין בפלילים, 2003, חלק שני, עמ' 996; ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י מא(2) 572, עמ' 579-80).

7.        לאור האמור, אין מקום למתן רשות ערעור בנסיבות עניין זה, משלא נתקיימה עילה לכך.

           ניתנה היום, י"א בשבט תשס"ד (3.2.04).

                                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: